קבוצת המחקר "התהוות העברית החדשה", שפעלה במרכז מנדל סכוליון בשנים תשע"ד-תשע"ו, חקרה את המבנה ואת ההקשר של שימוש בלשון העברית בתקופת תחייתה. צמיחת העברית החדשה כלשון דיבור היא מאורע ייחודי בתולדות העמים.לא ידוע מקרה נוסף שבו שפה שבמשך דורות לא היו לה דוברים ילידיים עברה תהליך של "תחייה" והפכה ללשון מדוברת בשימוש יום יומי. על אף תשומת הלב המחקרית שמשכה תופעה חסרת תקדים זו, טרם נבדקו באופן שיטתי המאפיינים הדקדוקיים-מבניים של הלשון בתקופה המכוננת של ראשית התהוותה, ועדיין לא ידועים לאשורם מידת ההשפעה ואופן ההשפעה של ההקשר החברתי הרב-לשוני שבו התחולל התהליך. קבוצת המחקר הציעה שיתוף פעולה מחקרי בין-תחומי בין חוקרים מתחום הלשון העברית לחוקרים מתחומי הבלשנות התיאורטית, התיאורית וההיסטורית. זאת במטרה להגיע להבנת התהליך בו התפתחה העברית החדשה על רקע של סביבה רב לשונית, באמצעות בחינה מדוקדקת של הטקסטים הקיימים תוך מודעות לדפוסי התפתחות לשוניים וסוציולינגוויסטיים. לצורך כך הקבוצה בחנה ואפיינה באמצעים פורמליים את השפעת השפות שבאו במגע עם העברית. ניתוח עובדות הלשון המשתקפות בחומרים הטקסטואליים מתקופה מכוננת זו אפשרה גם להרחיב את הידיעה על תופעות בלשניות כלליות ובראשן מגע בין לשונות, התהוות שפות, ותהליכים של שינוי לשוני.
חברות וחברי הקבוצה:
פרופ' עידית דורון, פרופ' משה טאובה, פרופ' מלכה רפפורט-חובב, פרופ' יעל רשף, מר חנן אריאל, גב' מירי בר-זיו לוי, גב' אביגיל צירקין-סדן, גב' עינת קרן.