בינותיים: עקבות של הגירה (תשפ"ה-תשפ"ז)
להגירה, כמעשה וכמושג, שמור מקום מרכזי בהתפתחות החברה האנושית ובעיצוב קורותיה. לפי דו"ח האו"ם לשנת 2018 (שהתפרסם בשנת 2020), יש כיום כ-272 מיליון מהגרים בעולם; כמעט שני שליש מהם מוגדרים "מהגרי עבודה". הגירה היא תופעה משמעותית במיוחד בישראל: מאז הקמתה הגיעו 3.3 מיליון עולים, 44.6% מהם עלו משנת 1990 ואילך (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2021). נדידה של קבוצות ושל יחידים, מבחירה או מכורח, שינתה את פני ההיסטוריה ויצרה מפגשים מפתיעים – חלקם קונפליקטואליים וחלקם מפרים. עליית הסובייקטיביות מיקדה את תשומת הלב בהיבט האישי, הפסיכולוגי, של חוויית ההגירה, וזו נתפסה – בעיקר מאז התבססות החשיבה המודרנית – כשיקוף של שבר עמוק בזהות, לא רק של מהגרים בפועל אלא בעצם של כל אדם מודרני באשר הוא (ש"גָּלה", למשל, מילדותו).
חקר ההגירה (Migration Studies) זכה לתנופה בעשורים האחרונים, בין השאר כפועל יוצא של תמורות פוליטיות שהובילו לגלי הגירה או שנוצרו בעקבותיהם. עם זאת, עיקר המחקרים בדיסציפלינה צעירה זו מתמקדים במדעי החברה ולאו דווקא במדעי הרוח, ונטייתם היסודית יישומית, במטרה להשפיע על קובעי מדיניות; כאשר נערכים מחקרים בתחום זה במדעי הרוח, אף הם מתמסרים ברובם להווה, או למצער לעבר הקרוב, הנראה בעין.
אחד מחידושי המחקר של הקבוצה נעוץ בגישה המשותפת לארבעת החוקרים הראשיים. מצד אחד, אנו מציעים לראות בהגירה תנועה מתמדת, גם לאחר שהסתיימה לכאורה. זוהי גישה דינמית, תרתי משמע, משום שבשונה מן המחקר המסורתי בתחום, ההגירה נתפסת כווקטור שהשלכותיו משתרשרות הלאה והלאה (כבשירו של יהודה עמיחי: "וְהַגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְּעָה בִּי. / דָּמִי מַמְשִׁיךְ עֲדַיִן לְשַׁקְשֵׁק בְּדָפְנוֹתַי / גַּם אַחַר שֶׁכְּבָר הֻנַּח הַכְּלִי עַל מְקוֹמוֹ") – לא רק לגבי המהגרים עצמם אלא גם על התרבות שבה נקלטו. מצד אחר, אנו גם מציעים לתפוס את ההגירה לא רק כשבר אלא גם כפוטנציאל, כלומר כהזדמנות לתיקון ולהתפתחות ולא רק ככאב שאין לו תקנה.
קבוצת המחקר מבקשת להשפיע על חקר ההגירה ולפתחו, תוך הכנסת שינויים בחלק ממוסכמות אלו, ולפניה שלוש מטרות מרכזיות:
- להנכיח את חקר ההגירה באקדמיה בארץ ביתר שאת ולהציב את האוניברסיטה העברית בחזיתו;
- ליצור סינרגיה בין מדעי הרוח והחברה בתחום זה, ועל ידי כך להעמיד מודל בר-קיימא עבור הדיסציפלינה בכללותה;
- להעמיד שורת מחקרים במדעי הרוח, שיהוו דוגמה לחקר הגירה בעבר הרחוק ואף הקדום – בתחומים שמסורתית נחקרים בעיקר בכלי המחקר של מדעי היהדות – ומתוך היקש הדדי בין חקר ההגירה בהווה לבין תהליכי הגירה המשתקפים מן העבר.
חוקרות וחוקרי הקבוצה:
- פרופ' גדעון טיקוצקי, החוג לספרות עברית
- פרופ' מיה בניש-וייסמן, ביה"ס לעבודה סוציאלית
- פרופ' נועם מזרחי, החוג למקרא
- ד"ר אורית פלג- ברקת, החוג לארכאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום