קבוצת המחקר "חינוך ודת: בין מסורת לחידוש", שפעלה במרכז מנדל סכוליון בשנים תשס"ה-תשס"ז, ביקשה להראות את המעמד החשוב שתופסת המסורת הדתית בתוך מסגרת המפעל החינוכי ושיטותיו הוא תופעה בעלת משקל רב מבחינה תרבותית והיסטורית, בייחוד בעולם היהודי. הקבוצה חיפשה לענות על מעיין השאלות הבאות: כיצד ערכים אידיאולוגיים ודתיים נמסרים מדור לדור? אילו מערכות ממסדיות, קוגניטיביות ורגשיות מבטיחים מסירה שלמה ורצופה? מה גורם לשינוי בערכים, במחשבה ובדפוסי התנהגות, ומהו תפקידם של מערכות חינוכיות בשינויים ורפורמות אלו? אלו סמכויות דתיות קובעות לחינוך אסטרטגיה,תכן, ושיטה, ועד כמה משפיעות מאבקי כח בין רשויות דתיות על המפעל החינוכי? את מי באים לחנך מבחינת מגדר ונתחי חברה? קבוצת המחקר לא הגבילה את עצמה ליהדות אורתודוכסית וחרדית בת ימינו, אלא השווה בהרחבה גם את שיטות החינוך היהודי עם מסורות החינוך של דתות אחרות, ובעיקר אלה השייכות לחברה הנוצרית המודרנית המוקדמת באירופה. בפרט, הקבוצה חקרה והשוותה בין השינויים במחשבה ובפרקטיקה החינוכית בתרבות האירופאית הנוצרית במהלך המאות ה-17 וה-18 לבין ההתפתחות החינוכית המקבילה בחברה היהודית שחלה במאות ה-18 וה-19, וכן לבין שיטת החינוך החרדית המודרנית.

חברות וחברי הקבוצה:

פרופ' מיכאל הד ז"ל, פרופ' עמנואל אטקס, פרופ' תמר אל אור, פרופ' ברוך שוורץ, ד"ר אסף בן-טוב, ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, ד"ר אבי ליפשיץ, ד"ר מיכל קרב-אל טובי.