פרופ' גדעון טיקוצקי מלמד בחוג לספרות עברית ועומד בראש התוכנית ליידיש והמרכז ללימודי הספרות. הוא למד ספרות עברית וצרפתית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים; לימד והיה עמית מחקר באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה ובאוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה. פרופ' טיקוצקי חוקר ספרות עברית חדשה וכתב, בין השאר, על יצירתן של לאה גולדברג ודליה רביקוביץ. מחקריו מתמקדים במודרניזם העברי ובזיקותיו לתרבות אירופה, בייחוד זו הצרפתית והגרמנית. הם בוחנים את התגבשות הקאנון של הספרות העברית החדשה ואת ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית, תוך שילוב של עבודת ארכיון עם שיטות של מדעי הרוח הדיגיטליים. מחקרו בסכוליון יבקש לשפוך אור על דגמים ספרותיים שיובאו מאירופה בידי מהגרים-עולים לפלשתינה-א"י – דגמים שנדחקו מלב הקאנון אך מצאו בו את מקומם תוך שינוי צורה. המחקר יתמקד בשנות השלושים של המאה העשרים.

 

 

ד"ר אורית פלג-ברקת היא מרצה בכירה בחוג לארכאולוגיה במדור הקלאסי באוניברסיטה העברית ומתמחה באמנות ובאדריכלות ההלניסטית והרומית של דרום הלבנט. כמי שהתמחתה הן בארכיאולוגיה הקלאסית והן בתולדות האמנות, המחקר שלה מסתמך על שתי הדיסציפלינות והמתודולוגיות שלהן, כמו גם על תיאוריות היסטוריות וסוציולוגיות הנוגעות ליחסים בין-תרבותיים והיא שואפת לחקור את יחסי הגומלין בין החברות היהודיות והלא-יהודיות בתקופות אלו ואת השתקפותה של זהות אתנית וחברתית בתרבות החומרית דרך חקר השינויים וההתפתחות של מגמות סגנוניות, הכנסת צורות זרות של אמנות וארכיטקטורה, תהליכי השאלה, תירבות וניכוס של חברות מקומיות, ויחסיהן זו עם זו, כמו גם עם מרכזים חשובים של העולם ההלניסטי והרומי. דרך שינויים אלה היא מבקשת לשפוך אור על המתח בין מסורות מקומיות והשפעות תרבותיות זרות בתקופה מכוננת ליהדות ולנצרות, וכן על התפקיד שמילאו שליטים מקומיים, כמו שושלת החשמונאים והמלך הורדוס, בקידום או דחיית שינויים תרבותיים. ד"ר פלג-ברקת מובילה מיזמי חפירות ומחקרי שדה במספר אתרים, בין היתר בעין גדי, חורבת מדרס שבשפלת יהודה ובעיר העתיקה בירושלים. מחקריה  זכו למימון של הקרן הלאומית למדע, המועצה לחקר מדעי החברה והרוח בקנדה, קרן פריץ תיסן ועוד.

במהלך תקופת המחקר של קבוצת סכוליון במנדל, ד"ר פלג-ברקת תתמקד בחקר השינויים שחלו בקרב האדומים בעקבות כיבוש אדומיאה וסיפוחה למדינה החשמונאית בידי יוחנן הורקנוס הא' בסוף המאה הב' לפסה"נ. בעוד שהמקורות ההיסטוריים מציינים שכיבוש אדומיאה לווה בגיור של האוכלוסייה המקומית וחלוקים ביניהם האם גיור זה נעשה בכפייה או מרצון, הרי שהממצא הארכאולוגי דווקא מצביע על נטישה של אתרי התיישבות באדומיאה בפרק זמן זה, הן בשפלת יהודה, הן בבקעת באר-שבע ובקעת ערד, הן של ערים גדולות והן של אתרים כפריים. נראה שחלקים מהאוכלוסייה האדומית היגרו אל מחוץ לגבולות המדינה החשמונאית, כפי שעולה למשל מהעדות האפיגרפית במצרים המצביעה על פריחתה של הקהילה האדומית שם בעת הזו ואילו אחרים יושבו מחדש באזורים אחרים של המדינה. הסתירה בין העדות ההיסטורית לעדות הארכאולוגית מעוררת מספר שאלות שהמחקר טרם נתן עליהן את הדעת סביב ההגירה של האוכלוסייה האדומית ועל השפעתה התרבותית של חברה זו על החברה היהודית שבה התערתה.

 

 

 

פרופ' נועם מזרחי הוא חבר החוג למקרא באוניברסיטה העברית וחוקר הספרות העברית העתיקה, כולל ספרות המקרא ומגילות מדבר יהודה. הוא השלים את שלושת תאריו באוניברסיטה העברית והיה פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת הרווארד (ארה"ב) באוניברסיטת גטינגן (גרמניה). בשנת תשע"ב זכה למלגת אלון מטעם המועצה להשכלה גבוהה ונקלט באוניברסיטת תל-אביב, שם גם כיהן בתפקיד ראש החוג למקרא (תשע"ח–תשע"ט). בשנת תשפ"א שב לאוניברסיטה העברית, ואף בה היה ראש החוג למקרא (תשפ"ב–תשפ"ד) וכן מנהל מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה והספרות הקרובה להן (מאז שנת תשפ"ב).

מחקריו – אשר זכו לתמיכת קרנות שונות, לרבות הקרן הלאומית למדע – דנים בנקודות ההצטלבות של תהליכי ההתפתחות הספרותית, הבלשנית-היסטורית והטקסטואלית של היצירות השונות, בתשומת לב מיוחדת לחיבורי נבואה, שירה ותפילה. ספרו הראשון, Witnessing a Prophetic Text in the Making (בהוצאת דה-גרויטר, 2017), מנתח את גלגוליה של נבואת מפתח בספר ירמיה. ספרו השני, פשר חבקוק (בהוצאת מוזיאון ישראל, 2022), הוא מהדורה מבוארת של אחת ממגילות מדבר יהודה המציגה פירוש קדמון לספר נבואה. פרופ' מזרחי הוא גם עורך שותף של סדרת הפירושים המדעיים למקרא 'מקרא לישראל' ושל כתב-העת 'מגילות'.

במסגרת קבוצת המחקר 'בינותיים' יבחן פרופ' מזרחי את ההשפעות הספרותיות והלשוניות של תופעת ההגירה והגלות העומדת ברקע חלק ניכר מן הספרות המקראית. המקרא מטעים את חוויית ההגירה כתכונת יסוד בסיפור כינונו של עם ישראל לכל אורכו. לפיכך מתבקש לבחון אילו עקבות הותירו ההגירות השונות בלשון הכתבים שנשמרו בידנו, תוך הסתייעות בדגמים תאורטיים – בלשניים וסוציולינגוויסטיים כאחד – של שינוי לשוני המבוססים על מחקרי שדה בקהילות תוך השוואתם לממצאים הפילולוגיים העולים מספרות המקרא ולשונותיו.

 

 

 

פרופ' מיה בניש-וייסמן היא פרופסור חבר בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית ע"ש פול בארוולד באוניברסיטה העברית בירושלים. היא בוגרת של האוניברסיטה העברית בירושלים, והייתה פוסט-דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה במרכז ללימודים מתקדמים באוניברסיטת העיר ניו-יורק (CUNY). בתחילת דרכה האקדמית, הייתה מרצה בכירה במחלקה לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה ועמדה בראש התכנית לייעוץ חינוכי. פרופ' בניש-וייסמן זכתה במספר רב של מענקי מחקר מקרנות תחרותיים, לרבות מענק אישי של האיחוד האירופי (ERC), הקרן הדו-לאומית למדע ארה"ב-ישראל (BSF), הקרן הישראלית למדע (ISF), המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה בישראל וקרן ג'ייקובס. היא חיברה מאמרים רבים בכתבי עת מובילים וכיום היא משמשת כעורכת יועצת של כתב העת European Journal of Personality. מחקריה מתמקדים בערכים ובהתנהגות חברתית בקרב מתבגרים, בקשר בין התפתחות ערכים והסתגלות בקרב ילדים ובני נוער ובהשפעה הפסיכולוגית של ההגירה, במיוחד על הזהות האתנית של מתבגרים.

 

 

 

אברהם (אבי) הוא דוקטורנט במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא בעל תואר ראשון בארכיאולוגיה ובלשון עברית ותואר שני בארכיאולוגיה, שנערך במסגרת התוכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים של בית הספר מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח. עבודת התזה שלו עסקה בניתוח מחודש של הארכיאולוגיה של נווה המדבר של עין גדי שלחוף ים המלח במהלך תקופת הברזל המאוחרת (המאות השביעית-השישית לפני הספירה). עבודת הדוקטורט של אברהם, בהנחיית ד"ר אורי דוידוביץ', עוסק בתולדות אזורי המדבר והספר של דרום הלבנט במהלך התקופה הפרסית (המאות השישית-הרביעית לפני הספירה). במוקד המחקר נמצא ניתוח של מספר אתרי מפתח ארכיאולוגיים מסוגים שונים בדרום ארץ ישראל, מתוך מטרה לייצר הבנה טובה יותר של התרבות החומרית האופיינית למרחב בתקופה זו, אשר תאפשר עיון מבוסס בהיבטים של תנועה במרחב, שינויים חברתיים ויחסים בין-תרבותיים.

ראשונה פיין היא דוקטורנטית בתכנית לחקר פולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית, בוגרת תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני בפולקלור ותרבות עממית מהאוניברסיטה העברית. מחקר הדוקטורט שלה, בהנחיית ד"ר דודו רוטמן, עוסק בתיעוד ובהתפתחות הסיפורת העממית והריטואל של קהילת בני ישראל מהודו מתוך ההקשר של הגירתם לישראל. המחקר מהווה המשך לעבודת התזה שלה, שבחנה את "סוכת הנס" של הקהילה כביטוי פולקלורי ייחודי המשקף את תהליכי ההגירה, הקליטה והישראליזציה המורכבים שעימם מתמודדת הקהילה. בשנים האחרונות ראשונה כיהנה כעמיתת מחקר במרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל (2022-2024) ובמכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח (2023-2024), וכן כעוזרת מחקר במחקר על היבטים עכשוויים של פולחני רחל אמנו בהנחיית ד"ר דודו רוטמן, הממומן על ידי הקרן הלאומית למדע (2021-2024). כיום, לצד מחקרה בקבוצת "בינותיים" של מרכז מנדל סכוליון, היא עמיתת חיפה בחקר מגעים בין-דתיים במסגרת חממת חיפה לחקר דתות

עדו הוא דוקטורנט בחוג לספרות עברית. עדו הוא בוגר תואר ראשון בחוג לספרות כללית והשוואתית ובתכנית "אמירים" ובעל תואר שני מהחוג לספרות כללית והשוואתית, שנערך במסגרת התוכנית לתלמידי מוסמך מצטיינים של בית הספר מנדל ללימודים מתקדמים במדעי הרוח. עבודת התזה שלו, שנכתבה בהנחיית פרופ' עמינדב דיקמן ז"ל ופרופ' גדעון טיקוצקי, עסקה בפרידה מן המוזה במחזה פונדק הרוחות מאת נתן אלתרמן, כעדות לראשית "הסגנון המאוחר" ביצירתו.

עדו מתעניין בזיקות בין-טקסטואליות ובין-תרבותיות בספרות העברית החדשה. עבודת הדוקטור של עידו, בהנחיית פרופ' גדעון טיקוצקי, עוסקת בהתקבלות הספרות הקלאסית של יוון ורומא (classical reception) בספרות העברית החדשה.

לצד לימודיו, עדו מלמד ספרות, מבקר שירה ומתרגם.

וורד עווד הוא דוקטורנט במחלקה לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון והשני באותו המוסד. תחומי המחקר שלו סובבים סביב גלות, יצירת זיכרון וגלות באסונות המוניים. עבודת התזה שלו עסקה בהבנה המורכבת של התהוות הזהות הפלסטינית האישית והקולקטיבית בגלות, כפי שהיא מיוצגת ביצירותיהם של אדוארד סעיד ומחמוד דרוויש. פרק שלו, “The Jewish Other and Palestinian Identity”,הופיע בקובץ June 1967 in Personal Stories of Palestinians and Israelis (הוצאת אוניברסיטת גוטינגן, 2022), ובחן כיצד עדויות פלסטיניות על מלחמת ששת הימים הגדירו מחדש את משמעות מלחמת 1948 במונחים פסיכולוגיים. מאמר נוסף שלו, " Palestinianizing the Arabic Language: Poeticizing Palestinian Traumatic Memory" (יתפרסם על ידי זוכרות כחלק מקבוצת המחקר “נכבה ובריאות”), בוחן כיצד השירה הפלסטינית משחררת את השפה הערבית מהאסתטיזציה תוך כדי הבעת מעורבות טראומטית בזיכרונות. עבודת הדוקטורט של וורד, בהנחיית פרופ׳ יואב רינון וד״ר דניאל בהר, חוקרת את קליטת זיכרון השואה בספרות הפלסטינית ואת יצירת זיכרון הנכבה כנרטיב של גלות. במהלך ארבע השנים האחרונות, הוא מלמד קורסים שונים באוניברסיטה העברית, בעיקר "כתיבה אקדמית" ו"תורות הספרות במאה העשרים".