ד"ר אורית פלג-ברקת היא מרצה בכירה בחוג לארכאולוגיה במדור הקלאסי באוניברסיטה העברית ומתמחה באמנות ובאדריכלות ההלניסטית והרומית של דרום הלבנט. כמי שהתמחתה הן בארכיאולוגיה הקלאסית והן בתולדות האמנות, המחקר שלה מסתמך על שתי הדיסציפלינות והמתודולוגיות שלהן, כמו גם על תיאוריות היסטוריות וסוציולוגיות הנוגעות ליחסים בין-תרבותיים והיא שואפת לחקור את יחסי הגומלין בין החברות היהודיות והלא-יהודיות בתקופות אלו ואת השתקפותה של זהות אתנית וחברתית בתרבות החומרית דרך חקר השינויים וההתפתחות של מגמות סגנוניות, הכנסת צורות זרות של אמנות וארכיטקטורה, תהליכי השאלה, תירבות וניכוס של חברות מקומיות, ויחסיהן זו עם זו, כמו גם עם מרכזים חשובים של העולם ההלניסטי והרומי. דרך שינויים אלה היא מבקשת לשפוך אור על המתח בין מסורות מקומיות והשפעות תרבותיות זרות בתקופה מכוננת ליהדות ולנצרות, וכן על התפקיד שמילאו שליטים מקומיים, כמו שושלת החשמונאים והמלך הורדוס, בקידום או דחיית שינויים תרבותיים. ד"ר פלג-ברקת מובילה מיזמי חפירות ומחקרי שדה במספר אתרים, בין היתר בעין גדי, חורבת מדרס שבשפלת יהודה ובעיר העתיקה בירושלים. מחקריה  זכו למימון של הקרן הלאומית למדע, המועצה לחקר מדעי החברה והרוח בקנדה, קרן פריץ תיסן ועוד.

במהלך תקופת המחקר של קבוצת סכוליון במנדל, ד"ר פלג-ברקת תתמקד בחקר השינויים שחלו בקרב האדומים בעקבות כיבוש אדומיאה וסיפוחה למדינה החשמונאית בידי יוחנן הורקנוס הא' בסוף המאה הב' לפסה"נ. בעוד שהמקורות ההיסטוריים מציינים שכיבוש אדומיאה לווה בגיור של האוכלוסייה המקומית וחלוקים ביניהם האם גיור זה נעשה בכפייה או מרצון, הרי שהממצא הארכאולוגי דווקא מצביע על נטישה של אתרי התיישבות באדומיאה בפרק זמן זה, הן בשפלת יהודה, הן בבקעת באר-שבע ובקעת ערד, הן של ערים גדולות והן של אתרים כפריים. נראה שחלקים מהאוכלוסייה האדומית היגרו אל מחוץ לגבולות המדינה החשמונאית, כפי שעולה למשל מהעדות האפיגרפית במצרים המצביעה על פריחתה של הקהילה האדומית שם בעת הזו ואילו אחרים יושבו מחדש באזורים אחרים של המדינה. הסתירה בין העדות ההיסטורית לעדות הארכאולוגית מעוררת מספר שאלות שהמחקר טרם נתן עליהן את הדעת סביב ההגירה של האוכלוסייה האדומית ועל השפעתה התרבותית של חברה זו על החברה היהודית שבה התערתה.