זאב וייס הוא פרופסור מן המניין במדור הקלאסי של המכון לארכאולוגיה ובעל הקתדרה ע"ש אלעזר ל' סוקניק באוניברסיטה העברית בירושלים. כארכאולוג קלאסי, הוא מתמחה באדריכלות ואמנות בדרום הלבנט, בתקופות הרומית והביזנטית. מחקריו עוסקים, בין השאר, בהיבטים שונים של העת העתיקה הנוגעים בתכנון עירוני, פסיפסים במזרח הרומי, תרבות הפנאי להמונים, בתי כנסת, אמנות יהודית, והחברה היהודית וקשריה עם התרבות היוונית-רומית והנוצרית. מאז 1990 הוא מנהל את חפירות ציפורי מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, שם נחשפו בעיקר שרידים של העיר מהתקופה הרומית-ביזנטית. פרופ' וייס הינו מִלגאי פולברייט ושימש חוקר אורח באוניברסיטת הרווארד, חבר במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון (IAS), באוניברסיטת פרינסטון ובמכון ללימודי העולם העתיק (ISAW) באוניברסיטת ניו יורק. הוא פרסם מאמרים רבים וספרים: אחד מוקדש לבית הכנסת של ציפורי: The Sepphoris Synagogue: Deciphering an Ancient Message through Its Archaeological and Socio-Historical Contexts (Jerusalem: Israel Exploration Society, 2005) , וספר נוסף עוסק בתרבות הפנאי בארץ ישראל העתיקה: Public Spectacles in Roman and Late Antique Palestine (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2014). בשנת תשפ"ב פרסם את ספרו "ציפורי: פסיפס של תרבויות" המציג את תגליות ציפורי ועוסק במגוון שאלות הנוגעות בהיסטוריה התרבותית-חברתית של העיר בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה.