קבוצת "דרכי יצירת קנון: המקרה של גניזות קהיר", שפעלה במרכז מנדל סכוליון בשנים תשס"ג-תשס"ה, ביקשה לענות על השאלה מה גורם לחיבורים מסוימים לזכות במעמד קנוני ולהכחיד את זכרם של חיבורים אחרים. סוגיה זו מעסיקה חוקרים ברוב המדעים העיוניים ונשאלת בכל תחומי המחקר במדעי הרוח, בכל דיון הנשען על בחינה היסטורית של תופעה חברתית ומשפטית, בין חוקרי הסוציולוגיה של התרבות, האנתרופולוגיה ההיסטורית וההיסטוריה של הספר, אצל מי שעוסקים בהיווצרות הזיכרון ובארגון הידע. לשאלה זו נודעת משמעות מיוחדת בקרב חוקרי הספרות היהודית, שכן היא נוגעת לדרכי היווצרותו של "ארון הספרים היהודי"– מחוז שימורה של התרבות היהודית לעם שלא חי על אדמתו במשך רוב שנות קיומו. הגדרת תכולתו של "ארון הספרים היהודי" עומדת היום במוקד הדיון החינוכי בזיקה למשימות ההנחלה וההנצחה של יצירות במאבק על ה"זהות היהודית" וה"המשכיות היהודית". קבוצת "קנון וגניזה" התמקדה בגניזת קהיר כדי לסייע בהבהרת השאלה הזו. הגניזה בקהיר – כשמה הן היא – מחזיקה מאגר שלם של מקורות (חיבורים ויצירות) שהיו פעם בשימוש אך שנגנזו, כלומר לא שרדו. ההשוואה בין מאגר המקורות שלא שרדו עם "פליטת הספרים" שכן שרדו מלמדת אותנו רבות על תהליך ההיווצרות של קנון, שבמהלכו נפלטים ונשכחים מקורות רבים. מטרת הקבוצה הייתה לגבש ולהציע מודל ראשון מסוגו לתחומי לימוד רבים אחרים הנשענים על טקסטים היסטוריים, בכל הנוגע לכללי השקיעה וההשכחה מזה, ולכללי ההתקבלות והקנוניזציה מזה.
חברות וחברי הקבוצה:
פרופ' מנחם בן-ששון, פרופ' רוברט ברודי, פרופ' עמיה ליבליך, ד"ר דנה שלו, מר זאב אלקין, ד"ר מיה בניש ויסמן, גב' גבריאלה סרה, ד"ר צבי שטמפפר, ד"ר יואל רגב.