דבר ראש המרכז

מרכז מנדל סכוליון שואף לאפשר ולעודד מחקר בכל הענפים של מדעי הרוח ברמה הגבוהה ביותר. הוא מספק לחוקרים מסגרת רב-תחומית ותומכת, המרחיבה את אופקיהם והמעודדת אותם להפרות את מחקריהם לאור ההיחשפות שלהם לעבודות עמיתיהם בתחומים אחרים ובסיוע תקציבי מחקר ותנאים מיטיבים אחרים.

 מרכז מנדל סכוליון פתח את שעריו לראשונה בשנת תשס"ג, כיוזמה משותפת של האוניברסיטה העברית וקרן מנדל. נשיא האוניברסיטה דאז, פרופ' מנחם מגידור, ומר מורטון מנדל, מכאן, הגו יחד את הרעיון של מרכז מחקר רב-תחומי ורב-דורי, ובמשך העשור הראשון פרופ' ישראל יובל הוציא את הרעיון אל הפועל. בעשור ההוא נקבעו הדפוסים הבסיסיים של המרכז: הוא מקבל כל שנה, לשלוש שנים, בתהליך תחרותי, שני מלגאי פוסט-דוקטורט ("מלגאי מנדל") וקבוצת מחקר של שמונה אנשים, כך שיש במרכז בכל עת שלושים חוקרים: שלוש קבוצות ועוד שישה מלגאי מנדל. שמונת החברים בכל קבוצת מחקר מתחלקים חצי-חצי בין דוקטורנטים וחוקרים בכירים, לפחות שלושה מן הסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית והרביעי ממנה או ממוסד אחר, כך שהמרכז מאוכלס בכל עת בשנים-עשר דוקטורנטים, שישה פוסט-דוקטורנטים, ושנים עשר חוקרים בכירים—תמהיל המבטיח איזון והפריה הדדית.

לצד ההרכב המקצועי והאנושי המגוון של חוקרי המרכז יש לציין גם את התשתית האיתנה שעליה הוא בנוי, בזכות התמיכה הנדיבה והיציבה של קרן מנדל. זאת מאפשרת למרכז לספק לחוקרים את התנאים ואת התמיכה שבדרך כלל מצויים רק במרכזי מחקר ספורים בחו"ל. החל בסגל המנהלי המסור והמיומן, ודרך התמיכה הטכנית ותקציבי המחקר ועוזרי המחקר, המרכז מספק לחוקרים תנאים אידיאליים, כמו שהוא גם מספק פיצוי לחוגים על אבדן חלק מן ההוראה של אנשי סגל השוהים במרכז למשך שלוש שנים.

המסורת של מחקר במדעי הרוח היא מסורת אינדיבידואלית, אפילו אינדיבידואליסטית; הדגם הקלאסי מושיב את החוקר לבדו מול הטקסטים שהוא חוקר, כשהוא שואף לצמצם למינימום האפשרי את מגעיו עם אחרים, שהרי הם רק מפריעים לו בעבודתו. ואכן, כל חוקר המגיע למרכז מנדל סכוליון בא עם הפרויקט האישי שלו, וחלומות אישיים רבים מתגשמים במרכז, המאפשר לאנשים זמן ורוגע, וגם סיוע, שבדרך כלל אין זוכים בהם במקומותינו. אולם מרכז מנדל סכוליון גם מהווה ניסוי הבוחן את ההנחה, שההזדמנות לעבוד בתנאים כאלה עם אחרים או לצד אחרים, לא רק על הפרויקט המשותף של קבוצת המחקר אלא גם על הפרויקט האישי, מוסיפה לו רוחב ועומק. אם לשפוט לפי מספר החוקרים המבקשים להתקבל למרכז פעם שנייה, לשלוש שנים נוספות, נראה שהנחה זו אכן מוכיחה את עצמה.

אשר מלגאי מנדל, פוסט-דוקטורנטים שאינם חברים בקבוצת מחקר—מרכז מנדל סכוליון משמש עבורם מעין חממה, המאפשרת להם את הזמן ואת שאר התנאים הדרושים להשלמת פרסומים על מנת להתחרות בהצלחה על מינוי אקדמי. רובם אכן מצליחים בכך. מעבר לעשרים זכו במשרות אקדמיות, בין באוניברסיטה העברית, בין באוניברסיטאות אחרות בארץ ובחו"ל.

מרכז מנדל סכוליון ממוקם בקומה השנייה של בנין מנדל בהר הצופים, כל המעוניין ללמוד יותר על המרכז מוזמן לבקר. חלק מן הפעילות שלנו פתוחה לכלל הציבור האוניברסיטאי, והדברים מפורסמים באתר האינטרנט שלנו ושל בי"ס ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, שהמרכז שלנו אחד מעמודי התווך שלו.

 בברכה,

 

דניאל שוורץ

ראש אקדמי